חיים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י שמגר חב' לניהול תביעות

פסק דין

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות שעל-פי דיני הביטוח.

העובדות בקציר האומר

ביום 30.08.02 נפגע התובע בתאונת דרכים ופרק את ברכו הימנית. בגין אירוע זה הוגשה בשנת 2006 תביעה שעל-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ביום 07.03.05, בהיותו קטין כבן 17 ו-6 חודשים, החליק התובע ונפל במתנס טירת הכרמל בו למד (להלן: "בית-הספר"), ופרק שוב את אותה הברך. בגין אירוע זה הוגשה ביום 22.04.09 התביעה דנן.

בין לבין, במסגרת תביעת הפלת"ד, ביום 06.08.08 הוגשה חוות-דעתו של פרופ' סודרי, אשר מונה כמומחה מטעם בית-המשפט ובה נקבע כי נכותו הכוללת של התובע בברך ימין הינה בשיעור 20%, כאשר 15% מהנכות יוחסה לתאונת הדרכים מיום 30.08.02 ו- 5% לנפילה בביה"ס.

לטענת ב"כ התובע, התובע לא ידע ולא היה עליו לדעת, גם בזהירות סבירה, על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לנכות, זאת משום שלאחר תאונת הדרכים נגרמו לו במספר הזדמנויות פריקות ברך חוזרות ונשנות. לטענתו, לולא הגשת חוות-הדעת של פרופ' סודרי ביום 06.08.08, לא היה מודע לקיומה של הנכות הנפרדת, וממועד זה יש לחשב את תקופת ההתיישנות.

המחלוקת אם כן נעוצה בשאלה האם תחילת מרוץ ההתיישנות חלה ממועד קרות התאונה (עמדת המבטחת) או שמא חלה מהמועד בו ידע התובע כי מדובר באירוע תאונתי נפרד ועל הקשר הסיבתי בין האירוע לנכות?

סוגיה נוספת לה נדרשו הצדדים היא סוגיית אי-ידיעת זהות המבטחת. לטענת התובע, הגורמים אשר הפעילו את המתנ"ס לא ידעו אותו על עצם קיומה של הפוליסה וזכאותו להגשת תביעה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 31 של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

ע"פ סעיף זה, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד אירוע מקרה הביטוח, כאשר תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים לאחר שקרה המקרה הביטוחי.

הוראת סעיף 53 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מגדירה את "מהות הביטוח" כדלקמן:

"בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה".

בפסיקה נמצאה התייחסות לשלושה מועדים רלוונטיים: מועד קרות התאונה, מועד קביעת נכות הצמיתה ומועד התגבשות הנכות.

בפסק הדין בעליון מיום 21.05.08, בעא 1806/05 ‏הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (פורסם בנבו) נחלקו הדעות. הוחלט ברוב דעות של כבוד השופט רובינשטיין וכבוד השופטת פרוקצ'יה כי המועד הקובע לשם תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות הוא מועד קרות התאונה. השופטת ארבל הייתה בדעת מיעוט ולגישתה המועד הקובע הוא יום התגבשות נכות הצמיתה.

לגישתו של רובינשטיין, כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות המועד הוא מועד קרות התאונה. וכשמדובר במחלה או נכות, המועד הקובע הוא המועד שבו יכלו לעמוד על קיומן (קבלת טיפול רפואי) – אלה בכפוף להשעיות שבדין.

ב"כ התובע טען להשעיית תקופת ההתיישנות, על-פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לפיו: